החלטה בתיק ת"א 13598-02-11

לפניי בקשה מטעם הנתבעים 1-3, לסילוק התביעה על הסף, וזאת מחמת מעשה בית דין הנובע מהשתק עילה ולכל הפחות השתק פלוגתא.

לטענת הנתבעים, כבר בשנת 2002 נדונה והוכרעה לגופה המחלוקת המתוארת בתביעה כאן, וזאת על פי פסיקת בית הדין לדיני ממונות שליד הרבנות המקומית קריית אונו. טענות התובע ועילות תביעתו דאז בפני בית הדין זהות לטענותיו ולעילות התביעה דנן, ובגין עילות אלה אף דרש בבית הדין סעדים זהים.

הנתבעים טוענים כי בהתאם לסעיף 21 לחוק הבוררות מהווה פסק הדין, מעשה בית דין בין הצדדים וחליפיהם, בבחינת השתק עילה ולכל הפחות השתק פלוגתא.

טענת הנתבעים היא כי בין הצדדים קיים השתק עילה, באשר הן בתביעה דנא והן בתביעה בבית הדין, כאשר עילת התביעה הנה השתלטות נטענת של הנתבע שלא כדין על רכוש משותף ודרישת הנתבעים לחלוקת השימוש ברכוש המשותף לפי חלקם בנכס.

עוד טוענים הנתבעים, גם אם ייטען שלא מדובר בעילת תביעה שונה, עדיין קיים לכל הפחות השתק פלוגתא בין הצדדים, כאשר בפני בית הדין עמדה שאלה עובדתית ומשפטית שעיקרה האם הנתבע מחזיק ומשתמש שלא כדין בשטחים מהרכוש המשותף של הנכס, ובשאלה זו הכריע בית הדין באופן מפורש שאין המדובר בשימוש שלא כדין, ולפיכך לא ניתן להורות על פינוי וסילוק יד של הנתבע או על חלוקת השימוש ברכוש המשותף בין הבעלים לפי חלקם בנכס, אלא אם יגיעו כל הבעלים להסכמה ביניהם באשר לחלוקה.

מנגד טוענים התובעים, כי בין התובע לנתבע 1 נתגלע סכסוך, על רקע הליכים לקבלת היתר בניה ו/או על רקע עבודות בניה מכוחו של היתר בניה שניתן לתובעים, סכסוך שכנים שעמד בבסיס הליך בוררות שנתקיים בבית דין לענייני ממונות.

לטענת התובעים, לא ניתנה כל קביעה אופרטיבית של בית הדין. מעולם לא ניתנה בפסק הבוררות כל הכרעה בעניינים העומדים להכרעת בית המשפט בתביעה דנא, אלא שפסק הבוררות עצמו מכפיף עצמו לכל הסכמה עתידית בין כל בעלי הזכויות בחלקה- שלא היו כלל צד להליך הבוררות וממילא לכל הכרעה שיפוטית מתאימה. נתבעים 2-6, בעלי הזכויות הנוספים בחלקה, לא היו כלל צד להליך הבוררות. פסק הבוררות עצמו לא הכיל לכן כל קביעה "קניינית" אופרטיבית.

התובעים טוענים, כי תביעתם נשוא הליך זה לא נדונה כלל בהליך הבוררות, הגם שהועלתה כבר אז הטענה בדבר השתלטותו של נתבע 1 על רכוש משותף, ומכל מקום לא הוכרעה לגופה מעולם. יתרה מכך, התובעים טוענים, כי תביעתם מכילה עילות וסעדים אשר אין בינם לבין הליך הבוררות דבר וחצי דבר.

לטענת התובעים, את טענת השתק עילה, אפילו היה בה ממש, נסיבותיו העובדתיות הקשות של תיק זה, מחייבות דחיית טענה זו, וזאת משיקולי צדק כלליים ומשיקולים שעניינם תקנת הציבור.

לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובתשובה לתגובה, אני מגיע למסקנה שיש מקום לדחות את הבקשה.

אני סבור שפסק הדין של בית הדין לדיני ממונות אינו מקים השתק עילה ביחס לעילות ולסעדים שנתבעו כאן על ידי התובעים.

לא נראה כי הייתה כל הכרעה אופרטיבית בתיק בבית הדין לדיני ממונות אשר מכריעה לעניין העילות והסעדים שנתבעו בתביעה דנא.

עיון בפסק הדין של בית הדין, מעלה כי בית הדין מציין את עילות התביעה שם כך :

" בעקבות הטענות הנ " ל שהשמיע התובע בפני ביה " ד , להלן תביעותיו .-

1. הורדת הגדר לצורד הבניה .

2. לאפשר לו לבנות את הביוב - בהתאם לאישורי העירייה - בשטח המריבה .

3. הזזת הגדר למרחק של 6.25 מי מביתו של התובע או לחלופין להעתיקה

    למרחק של 1 מטר מבית משפחת בורלא ".

(עמוד 4 פסקה ה' לפסק הדין בבית הדין לדיני ממונות)